<h1>הרוקח סימנים רפ"ג—רפ"ד</h1>
<h2>דף קטז:</h2>
ובתוספתא דפסחים תניא בני העיר שאין להם מי שיקרא את ההלל נכנסין לבית הכנסת וקורין פסוק ראשון והולכין ושותין וחוזרין ובאין וגומרין עד סוף ואם אי אפשר להן כך גומרין את כולה ואמר בירושלמי מהו לשתותו בכוס אחד ממה דאמר בשוחר טוב ג' צריכין לקרוא שכן אחד אומר לשנים הודו מיהו אם אין לו כי אם אחד או הוא יחידי גומר את ההלל וכל הסדר. בערבי פסחים אומ' הלל הגדול, בשילהי פרק סדר תעניות (כ"ה ע"ב) אמרי אביי ורבא אין אומרין הלל הגדול אלא על נפש שביעה וכרס מלאה לכך אומרו לאחר אכילתו. לאחר גמר סידורו יש גאונים שאוסרין בין יין בין מים לשתות כל הלילה פן יפיג טעם המצה ויש מתירין דאמר בירושלמי בין שלישי לרביעי לא ישתה שלא ישתכר אבל לאחר המזון לא ישתכר פירוש כבר גמר את ההלל ומה בכך אם ישתכר מעתה. על כל כוס וכוס מברך ברכה אחרונה מעין שלש לבד מכוס שני שיש לו לאכול ולברך ברכת המזון ויש בו חילוקין שאין לברך ברכה אחרונה על היין אם לא ישתה שיעור רביעית. והשותה כוס של ברכה וטעם מלא לוגמיו יצא, פי' אם יסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו כדאיתא בפ' בתרא דיומא. החרוסת עשוי מתפוחים, אמר אביי לקהויי על שם תחת התפוח עוררתיך וצריך לסמוכיה זכר לטיט, ונותנים בו קצת מה שבשיר השירים אגוזים תאינים ורימונים ופילפל וזנגביל וכמון וכרפס ומיר"תך אבל התפוחים ואגוזים העיקר. בלילי פסח מקום שאוכל שם אומר ההלל וכן משמע בפרק כיצד צולין. מי שמבקש לקדש בבתים הרבה בפסח אם יברך ברכת המזון שוב אין לו רשות לטעום כלום, אלא כן יעשה מקדש בבית ראובן קידוש ונוטלין ידיהם ומברכין נטילת ידים ולוקחין ירק ומברכין פרי האדמה ואוכלין ומוזגים כוס שני ואומר מה נשתנה עד גאל ישראל ומברכים נטילת ידים, ואוחזין שני ככרות שלימות ופרוס' ביניהם ומגביה ואומר מצה זו ומברך המוציא ומברך על הבצועה על אכילת מצה ואוכל ולוקח חזרת ומברך על אכילת מרור וטובל בחרוסת ואוכל ואחר כך לוקח מצה ומרור ואוכל, ככה יוכל לעשות לכמה בתים כן יעשה בבית שמעון ובבית לוי דקי"ל במס' ר"ה בשילהי ראוהו בית דין כל הברכות כולן אף על פי שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם וברכת היין אבל ברכת הלחם של מצה וקידוש היום אף על פי שיצא מוציא כדמסיק רב אשי, אם כולן למדו ברכת המזון יברך ראובן בביתו וכן שמעון וכן לוי אבל המקדש לא יברך, לאחר שברכו מסיים כל אחד לא לנו ה' לא לנו ועושה הכל כסדר, וכן יעשה לכל אחד ואחד ובבית אחרון מברך ברכת המזון ומסיים סידורו. ואם חפץ כוס חמישי אומר עליו הלל הגדול חמישי רשות הוא, ארבעה כוסות כך נמצא בסדר רב עמרם גאון. פסח בחול די לו בשני מצות על השלימה המוציא ועל הפרוסה על אכילת מצה, אבל אם אירע בשבת צריך שלשה כך מצאתי. ואין לנו קבלה כך בין ביום טוב בין בשבת צריך שני שלימות ואחת פרוסה כדרכו של עני בפרוסה. ואם אין יין כלל ולא צימוקין מקדש על המצות המוציא ואינו בוצע ומקדש אשר בחר בנו, ואם מוצאי שבת יעשה יקנה"ז ועל אכילת מצה ואוכל ואחר כך מרור, ואף על פי שאין מבדילין על הפת מיהו על מוצאי שבת כזה שמקדש על הפת עבור יום טוב מבדיל נמי על הפת.
